התפקיד החדש מאחורי הקלעים: מה באמת קורה בסצנות סקס?

תשכחו מכל מה שידעתם על צילומי סצנות סקס על המסך: ימי הגרב על הזין עברו מזמן, השיטות השתכללו ואל התחום נכנס תפקיד חדש: מתאמי אינטימיות. אז איך מתכוננים לסצנת סקס בעידן הפוסט ויינסטין, מה באמת קורה על הסט ומה עושים אם באמצע הצילום השחקן מתרגש יותר מדי?

נתחיל מההתחלה (ומיד ניגש לג'וס): אינטימיות בסדרות וסרטים אינה נושא חדש. עוד ב-2006 השחקנית והכוריאוגרפית האמריקאית טוניה סיניה החלה להעמיק בזה, לאחר שהיו לה כמה תקריות שליליות בזמן צילומים. היא כתבה על זה את התזה שלה, ומאוחר יותר החלה להדריך סדנאות בנושא, שם פגשה את אלישיה רודיס (שהפכה למתאמת המיניות הראשונה עבור HBO) ואת שיבון ריצ'רדס. ב-2016 הן הקימו את ה-IDI – אינטמסי דיירקטורס נשיונלס. שנה מאוחר יותר פרשת ויינסטין ותנועת מי טו שפכו אור על ההטרדות המיניות הנפוצות בתעשיה, ויצרו דרישה מוגברת למתאמי אינטימיות על סטים. היום יותר ויותר אולפנים עושים בהם שימוש, וחלקם אף מחייבים זאת בפרוטוקול העבודה שלהם.

מתאמי האינטימיות דואגים שאיברי המין יתחככו כמה שפחות (מתוך "הצמד")

"אי אפשר לצפות משחקן למנוע זקפה, כי זה לא רצוני וזה לאו דווקא אומר משהו. אבל רוב התחפושות החדשות שאנחנו משתמשים בהן עוזרות כך שלא ממש רואים את זה"

"ויינסטין ומי טו יצרו הרבה כתבות שמדברות על הצד האפל של מין בתעשיה, אבל חשוב לדבר גם על הדברים החיוביים שקיימים בה – כמו הגישה של השחקנים על הסט ופתרונות שמצאו במאים", אומרת יערית דור (36), ישראלית החיה בלונדון ועובדת כמתאמת מיניות בטלוויזיה. "אז אני לא יכולה לומר שמתאמי מיניות המציאו את הגלגל. נכון לומר שלקחנו את הגלגל, הסתכלנו עליו מקרוב ושייפנו אותו. הוספנו מערכת תמיכה, מדרגות בטיחות שלהן זקוקים השחקנים, צוות הצילום והבמאי או הבמאית".

איך מתכוננים לסצנת סקס?
"אני לא מלמדת את השחקנים איך לשחק סקס – עבור זה קיימת כוריאוגרפיית אינטימיות. התפקיד שלי מתחיל הרבה לפני, בשלב הטרום הפקה. זה כולל שיחות עם הבמאי והמפיק כדי להבין מה מתוכנן ומה הם צריכים. קריאת התסריט אף פעם לא מספיקה – צריך לרדת ממש לפרטים של הסצנה, מה היא מספרת ואיך הבמאי רואה אותה. ואז מגיעות השיחות עם השחקנים, בנפרד. חשוב להבין שכשמציעים להם תפקיד הם מיד מסכימים – הם הרי רוצים כסף ורוצים להתקדם בקריירה – אבל זאת הנקודה שבה אנחנו מציבים יחד גבולות. איתי הם יכולים להרגיש נוח יותר מאשר בשיחה עם הבמאי. איתי אין יחסי כוח".

יערית דור (מימין) בעבודה (צילום: Fightguy photography)

"חשוב להבין שכשמציעים לשחקנים תפקיד הם מיד מסכימים – הם הרי רוצים כסף ורוצים להתקדם בקריירה. אבל איתי אין יחסי כוח, ואנחנו מציבים יחד גבולות"

בשלב הבא מתאמת דור את הסצנה עם המחלקות השונות – תלבושות, פעלולים ותפאורה. וכשהיא אומרת תלבושות היא כמובן לא מתכוונת לבגדים. "הכוונה היא לכיסוי פטמות, מעין פלסטרים כאלה על הפטמות, חוטיני ללא רצועות שמדביקים לגוף, ריפוד מסוים בתוך מה שהם לובשים או ביניהם. יש פה בעיות של הטרדה מינית, אז חלק מהתפקיד שלנו קשור בלראות איך דברים נעשים בצורה שאיברי המין לא נוגעים אחד בשני, וכמה שפחות מתחככים אחד בשני. זה חלק מהעבודה שאני לא אדבר עליה. יש טכניקות כוריאוגרפיות ויש כל מיני אביזרים שאנחנו משתמשים בהם. זה התפתח הרבה מעבר לגרב על איבר המין, זה כבר לא ממש מה שקורה על הסט".

רגע, זה החלק הכי מעניין. לא תחשפי כמה סודות מהמקצוע?
"מאז שיש מתאמי אינטימיות, התחפושות ששמים על אזורי איברי המין ממש התפתחו מבחינת נוחות, מבחינת יכולת להידבק ולהישאר, מבחינת לעשות סצנת סקס במים, שזה הדבר הכי קשה, או בג'קוזי כשהמים חמים וזה עוד יותר קשה. התלבושות האלה כל כך התפתחו שאפילו אי אפשר לראות דברים מסוימים".

נאלץ להסתפק בזה. ומה קורה אם לשחקן עומד באמצע הצילום?
"קודם כל, זו תגובה נורמלית לחלוטין ובלתי נשלטת. אי אפשר לצפות משחקן למנוע את זה, כי זה לא רצוני. זה לאו דווקא אומר משהו ואסור לגרום לו להרגיש רע עם זה. שנית, רוב התחפושות החדשות שמתאמי אינטימיות משתמשים בהן עוזרות להכיל את זה כך שלא רואים את זה ממש. ולבסוף, שחקן ושחקנית יכולים לבקש לעשות הפסקה מתי שהם מרגישים שהם צריכים אוויר, לא משנה מה הסיבה".

יש הבדל בעבודה על סצנת מין אל מול סצנת אונס?
"צילום סצנת אונס הוא תהליך הרבה יותר ארוך, ולפעמים יש בו גם עבודה עם פעלולן או פעלולנית. במידה והשחקנים הם אלה שמצולמים, צריך לוודא שגם הם מרגישים אווירה של פתיחות, שהם ידברו על מה שהם מוכנים לעשות או לא ועל מה שהם עוברים, אם הם צריכים הפסקה או תהליך קצת שונה. מתאם אינטימיות מאפשר גם בריאות מנטלית, ואנחנו עושים הרבה קורסים על טראומה ותקשורת בלתי אלימה".

"צילום סצנת אונס הוא תהליך הרבה יותר ארוך" (מתוך "סיפורה של שפחה")

"אנחנו לא מחכים לאותו יום צילומים כדי לגלות מה בדיוק הולך לקרות. יש שיחות, יש חזרות, השחקן או השחקנית כבר יודעים אילו אביזרים הם ילבשו וחלקם אפילו מנסים אותם קודם"

מה ההבדל בצילומים לפני שנוצר התפקיד הזה והיום?
"אני חושבת שהספקולציות של אנשים על התהליך לפני מתאמי האינטימיות, לפיהן הוא היה נורא ואיום, ממש לא נכונות. משיחות שהיו לי עם שחקנים גיליתי שהם עשו משהו דומה. כל עוד יש אתיקה ותקשורת פתוחה ותומכת בין השחקנים לבמאי – זה פותר חצי מהבעיות. אחד ההבדלים הוא שהיום אנחנו לא מחכים לאותו יום צילומים כדי לגלות מה בדיוק הולך לקרות. יש שיחות, יש חזרות, השחקן או השחקנית כבר יודעים אילו אביזרים הם ילבשו וחלקם אפילו מנסים אותם קודם. הכל יותר מתוכנן, לא בשושו".

עוד הבדל שמציינת דור הוא שהחזרות והצילומים הן על סט סגור – והשחקנים יודעים בדיוק כמה אנשים יהיו עליו. "בעבר היו אומרים לשחקנים 'אל תדאגו, יהיו כמה שפחות אנשים', אבל בפועל היו אנשים מיותרים שהשחקנים לא הרגישו בנוח איתם. וזה יכול לעבוד גם הפוך – היו שחקנים שביקשו את הבחור עם התחפושות דווקא בסט סגור. יש להם בקשות ספציפיות ואם לא מדברים על זה לפני כן אז מבזבזים את הזמן. גם שחקנים שמצהירים שאין להם בעיה עם ערום זקוקים לכל זה. זה שטויות, לכולנו יש בעיה. אנשים עומדים במרחק של פחות ממטר ממך, מצלמות גדולות מכוונות אליך".

יערית דור (צילום: מיכאל ווארלי)

את מזהה הבדל בעבודה עם במאיות לעומת במאים?
"בכלל לא. זה סטריאוטיפ שחייבים לשבור אותו, בדיוק כמו שמתאמות אינטימיות לא חייבות להיות נשים. שחקנית לאו דווקא תהיה סבבה עם עוד בחורה, להיפך, חלק מהן רוצות בחור. ואותו דבר עם גבר. לפעמים את נקשרת לאדם בלי מחשבות של ג'נדר, וזה אותו דבר עם במאים. עבדתי עם מלא במאים שיודעים איך לעבוד בצורה מאוד מכובדת, יש להם אוזן קשבת והם מאוד תומכים ומאוד נותנים לי לעשות את העבודה שלי. זה לא קשור למין אלא לאדם".

במים זה הכי קשה (מתוך "אופוריה")

דור עובדת כבר שנתיים עם חברות הפקה שעובדות עם נטפליקס, HBO, BBC, אמזון, סטארז, צ'אנל פור וסקיי טיוי. היא מספרת כי HBO הם החלוצים המרכזיים בתחום, וכבר הכריזו שישתמשו במתאמי אינטימיות בכל סצנת מין. אמזון ונטפליקס מתחילות לעשות בהם שימוש, אבל אצלן הנוהל פחות חד משמעי.

היא עובדת גם כבמאית קרבות ותנועה, והגיעה לתפקיד מעולם התיאטרון. "כשהייתי בחזרות עם שחקנים, הבמאים היו מבקשים ממני, 'את יכולה להסתכל על הקטע הזה גם?', ואז הבנתי – זו לא תנועה ממש, לא ריקוד, לא קרבות, זה משהו קצת שונה ואי אפשר לבוא לשחקן ולהגיד לו: תעלה עליה ככה, תשימו יד פה ואז תזוז ככה. אי אפשר לעשות את זה בכוריאוגרפיה של אינטימיות כי זאת שאלה של הסכמה". היא נסעה לקנדה וארצות הברית, שם למדה את המקצוע החדש אצל אלישיה רודיס ונשים נוספות.

הטלוויזיה בישראל מאוד שמרנית מהבחינה הזאת, את חושבת שיהיה צורך במתאמי אינטימיות גם פה בעתיד?
"קשה לענות על זה. בישראל הסגנון של סיפור הסיפורים בצורה ויזואלית הוא קצת שונה. הכתיבה הישראלית מאוד מבוססת על הדמות ומה שקורה לה, מבחינה פיזית ורגשית, ויש הרבה לב בכתיבה הזאת. אין הרבה עירום, וזה גורם לי לשאול – למרות שאני מאוד אוהבת את העבודה שלי – האם צריך לראות תחת או חזה או איבר מין כדי לבטא קרבה בין שני אנשים? זו לא המשמעות של אינטימיות מבחינתי. מה שחשוב לי כצופה הוא איזה מסע רגשי או מסע של תוכן אתם רוצים להעביר לי בשביל שאבין את הסצנה הבאה. אני חושבת שהתסריטים שמגיעים מהארץ הם מאוד מאוד מפותחים מבחינת האינטימיות והתובנה בין אנשים".