מסורת גזענית, ראפר מת ושלישייה שנהרסה: אטלנטה בפרק מושלם

זן מאסטר. דריוס על נהרות אמסטרדם. אטלנטה, צילום מסך / FX
זן מאסטר. דריוס על נהרות אמסטרדם. אטלנטה, צילום מסך / FX

הפרק השני של העונה מחזיר אותנו לדמויות המוכרות בעיצומו של סיבוב הופעות אירופאי מצליח ומערבב בין בלאקפייס מודרני, אסאפ רוקי, נימוס אירופאי והקונספירציה הכי גדולה בהיפ הופ. הריקאפ שיעזור לכם לפענח מה לעזאזל דונלד גלובר רוצה להגיד

29 במרץ 2022

פרק 2: "Sinterklaas is Coming to Town" ("סינטרקלאס מגיע העירה")

*הריקאפ שלפניכם כולל ספויילרים לפרק השני מהעונה השלישית של אטלנטה, כמו גם ספויילרים לפרקים שלפניו. אם זה מסוג הדברים שמפריעים לכם זה הזמן לרוץ ולהשלים. אבל תחזרו לקרוא, כן?*

אחרי הפרק הראשון בעונה השלישית של אטלנטה, שהזכיר לנו כמה חכמה, סוריאליסטית ואמתית יכולה להיות אטלנטה, הפרק השני מקרקע אותנו בחזרה לעלילת הסדרה, לארבעת הדמויות הראשיות ולמקום שממנו באו. אני כותב למקום ממנו באו כי העונה הזו, כפי שכל הפרומואים רמזו, תתקיים כולה ברחבי אירופה, אך כמו שדונלד גלובר ציין בעצמו לפני יציאת העונה, הוא תופס את העיר שהסדרה קרויה על שמה כנקודת מבט, ולא רק כמקום.

ואכן, נקודת המבט הייחודית של אטלנטה – הסדרה והמקום – נחתה באירופה, בעיצומו של סיבוב הופעות מצליח. יש לציין שזה הוא לא אותו סיבוב ההופעות אליו הדמויות טסות בסוף העונה השנייה, שהיה הסיבוב האירופאי הראשון של פייפר בוי, כיוון שארן מציין בפני מפיק ההופעות ההולנדי שהם כבר הופיעו במקום קטן יותר בעיר לפני שנה. הסיבוב הזה, בכל אופן, נראה שהולך לא רע. ההופעה באמסטרדם סולד אאוט, פייפר בוי זורק שטרות למעריצים כאילו היו חשפניות, החבורה כולה השתדרגה בלבוש ואפילו ארן עצמו, שנמנם בעבר בכמה אוטובוסים, מתעורר בחדר מלון נאה.

בנוגע לארן, יפה לראות שהוא כבר לא נלחם על מקומו כמנהל של בן דודו הראפר, אבל הוא גם עדיין הטיפוס שיתעורר מאוחר מדי לטיסה מקופנהאגן וירוץ לעבר הבידוק הביטחוני בלי חגורה או תחתונים. כשהוא נוחת באמסטרדם הוא מגלה שאלפרד נעצר, ושהוא מאחר לאסוף את ואן – הבייבי מאמא שלו – מנמל התעופה המקומי, ושולח את דריוס (כפרעליו) במקומו בזמן שהוא מארגן את כספים לשחרר את בן דודו. מעניין לראות שעם כל הבלאגן, ארן עדיין מצליח להשתלט על העניינים, מה שמזכיר את האמירה שלו מהפרק הראשון של הסדרה על כך שהוא יכול לעשות הכל, פשוט צריך לעשות את זה בדרכו.

דרכו, כך מסתבר, מפצלת את הפרק לשתי עלילות שונות שנפרשות במקביל, ומונעות על ידי המפגש בין החבר'ה מאטלנטה לנקודות קיצון בתרבות ההולנדית – הראשונה עוקבת אחרי ארן ופייפר בוי מהכלא ההולנדי ועד להופעה לצד המפגש שלהם עם הגזענות שמסתתרת מאחורי הנימוס, בעוד שואן ודריוס עושים את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב – שזה לשוטט ללא מטרה, מה שמוביל אותם להכיר יותר מדי מקרוב את המתות החסד החוקיות של המדינה.

וזה בעצם, פחות או יותר, הולך להיות עמוד השדרה של העונה – החבורה מסתובבת ברחבי אירופה ונתקלת בתרבות זרה להם, גם בתור אמריקאים וגם בתור אפרו-אמריקאים. הסדרה כבר נגעה בחטף בנושא הזה במהלך הפרק הרביעי מהעונה הקודמת "Helen", אז ארן ליווה את ואן לאירוע שחוגג את המסורת הגרמנית וגרם לו להרגיש כנטע זר, מה שהוביל לפרידת הזוג המלכותי. אם העונות הקודמות התעסקה הסדרה בפער התרבויות הפנים ארה"בי, העונה הזו תוכיח שפערי התרבות (כמו הגזענות) נמצאים בכל מקום.

הפערים האלה, אגב, הם לא תמיד לרעה, כפי שאפשר לראות מהכלא ההולנדי הנעים. המעצר האירופאי של פייפר בוי קורץ בבירור למעצרו של הראפר אסאפ רוקי בשוודיה (A: פירוט מלא של הרפרנס בתחתית הטקסט), ומתייחס במיוחד לבדיחות האינטרנטיות על כך שהכלא באירופה יותר יפה מדירת יחיד במנהטן. מעבר לזה, הוא גם עומד בהנגדה לכלא של אטלנטה, אותו הכרנו בפרק השני מהעונה הראשונה. אז אלפרד אמר שהוא "שונא את המקום הזה" ומיהר לעוף (בלי ארן) ברגע שיכל, כאן הוא נשאר אחרי ששוחרר בשביל לדפוק שנ"צ ולאכול את מרק האפונה ההשומר המליץ לו עליו. אם לא נפלתם מצחוק ברגע שהשומר מכבה לו את האור ואומר "נייטי נייט", אין לכם לב.

אבל הנחמדות והאדיבות של ההולנדים (כולל ה"גזונטהייט" הקולקטיבי בכל פעם שארן מתעטש) מתנגשת עם מסורת מקומית בשם סינטרקלאס, ובאופן ספציפי, בדמותו של זוורטה פיט ("פיט השחור") (B), אליה מתחפשים במהלך היום החגיגי. עבור ארן ואלפרד מדובר בבלאקפייס מובהק, אבל הנהג ההולנדי שלהם מנפנף את הטענות בתור משהו שעושים בשביל הילדים, סוג של מסורת תמימה של ממתקים ושמחה ומה פתאום, אין פה גזענות. "זה מרגיש כמו העבד של סנטה", אומר ארן, "אבל אני מעריך את המיתוג המחודש".

העיסוק באם החג גזעני או לא, כך מתברר כשהם חוזרים למלון, לא התחיל עם הנהג. ערב לפני כן, האירוע שהוביל למעצרו של אלפרד כלל זוג גרופיות ושלישייה שנהרסה. בשוט נפלא ממעל אנחנו צופים בפייפר בוי נשען לאחור ונותן לצמד הבנות הממ… להתחיל לריב מעליו בתערובת לא ברורה של הולנדית ואנגלית. למרבה שמחתכם, דאגתי למצוא מה בדיוק הן אמרו, וכן – זה באמת קשור לריהאנה. או יותר נכון, לאירוע מצער וגזעני שבו עורבה שלא באשמתה ריהאנה (C). ולשירות הציבור, להלן מופע תרגום חופשי אך די מדויק לשיחתן של צמד הנשים:

בחורה א' (הלבנה): "הו, סינטרקלאס שמח בשבילי".
בחורה ב' (השחורה): "אממ, בבקשה אל תגידי את החרא הזה. זו מסורת גזענית".
בחורה א': "אין פה גזענות".
בחורה ב': "אמ, אתם קראתם לריהאנה 'ניגהביץ", ועוד במגזין מודפס".
בחורה א': "זו היתה מחמאה. כמו כשאומרים 'יו, מי זו הניגהביץ' הזאת?'".
בחורה ב': "אמר אחד לא אומר את זה. ולמה בכלל שתחזרי על זה?".
בחורה א': "מה, על ניגהבי.."
*סטירה*

אלפרד, וגם ארן, יגלה במהרה עד כמה הבחורה השחורה צדקה. כשהשניים מגיעים למועדון ההופעות הם מגלים שכל הקהל לבוש כפיט השחור. בתחילת הפרק, כשארן אסף ממפיק ההופעה ההולנדי הנחמד את המקדמה, אותו מפיק הציע שפייפר בוי ילבש ביגוד מסורתי "כדי להצטלם עם המעריצים" – חדי העין אולי שמו לב בדיעבד שהלבוש הזה הוא הביגוד המסורתי של זוורטה פיט, כלומר שמהרגע הראשון המפיק ניסה להציג את הראפר בהקשר הגזעני, ובעיקר מקרין על איך ההולנדים, או לפחות הייצוג שלהם בסדרה, רואים את האומן השחור – עוד גרסה של בידור לילדים.

בניגוד ללקווריאוס, כוכב הפרק הראשון שרקד על השולחן לבידור חבריו הלבנים, אלפרד מסרב להופיע, מה שמוביל את ארן לבטל את ההופעה, ואת המפיק לרדוף אחריו תוך כדי צעקות "אני אהרוס אותך", ואז לתפוס בחור אקראי שלבוש כמו זוורטה פיט ולהכות אותו, כי הוא חושב שזה ארן. והנה, הגזענות שוב צפה בדיוק כמו הגופות השחורות של אגם לינייר. המפיק לא מבדיל בין ארן לבחור רנדומלי בבלאקפייס, ולשם שינוי, אותה גזענות היא מה שעזרה לארן להתחמק. מעניין גם לראות איך ארן לוקח על עצמו את האחריות לביטול, מה ששוב מראה שהוא בסך מנהל לא רע, ויודע מה הוא עושה. בערך.

בצד השני של העיר (סתם, אני לא מומחה לגיאוגרפיה של אמסטרדם, יכול להיות שזה היה ליד) ואן יושבת כמו ילדה שאבא נטש. השוט הראשון שמציג אותה ממסגר את ואן בין המון האנשים של העיר, מנותקת ומרחפת, ממתינה לגודו. למזלה, במקום גודו מגיע מורה הדרך שלה לעולם האבודים – דריוס, לבוש במעיל גוצ'י יקר, שיער מחומצן וזקן עם צמות. מדהים עד כמה הדמות הכמעט קלישאתית של הנזיר-סטלן-זן זכתה לגרסה מרהיבה בזכות יכולות המשחק של לקית' סטנפילד, שהפך את דריוס לכנראה הדמות האהובה באטלנטה, ובצדק. כל מימיקה, מלמול, תנועת גוף ומבט מזוגג מתאספים לקראת הפאנץ' המוזר הבא, כשמתחת לכל נמרח ניסיון וחוויות חיים בלתי רגילות. זו כבר פעם שניה, למשל, שהוא מזכיר שאשכיו נמחצו בילדותו ולכן הוא לא יכול להביא ילדים (הראשונה היתה בפרק הראשון, אז שאל מתי יהיה זמן טוב לדבר על זה שהאשכים שלו נמחצו), אבל אף אחד לא מעמיק בסיפורו.

מצד שני, כל הדמויות צריכות להקשיב בתשומת לב למשפטי הזן שלו. ואן, אבודה אחרי שלא התקבלה לעבודה שרצתה, צריכה אותם יותר מהכל, ובזכותו היא מתגלגלת לחנות יד שניה, שם היא מוצאת בכיס מעיל פתק עם כתובת, שמובילה אותה לצבור חוויית חיים מוזרה שבדרך כלל רק דריוס רואה, לרוב בסביבות שמונה בסולם הסטלה. כרגע הוא על ארבע, מחליק לתוך החמש, וזה כנראה מספיק כדי להבין כבר שהטקס המוזר אליו הסתננו בטעות הוא לא סתם פרידה על ערש דוואי, אלא לא פחות מרגעיו האחרונים של אגדה אבודה. "אני די בטוח שזה טופאק", הוא אומר עוד לפני שבאמת ראה, ולמרות שאין באמת אישור מצד הסדרה, אין סיבה שלא להאמין שהאינסטינקטים החדים של דריוס (שכבר צדק בעבר על דברים הזויים מזה) צודקים גם בנוגע לקונספירציה על טופאק (D).

וכך אטלנטה יצרה עוד רגע מפתיע, מטלטל, מזעזע, מרתק, מצחיק, ביזארי ומפחיד כאחד. על אף שהרגעים האלו מרגישים לפעמים מנותקי הקשר, הם תמיד חיים במעיין בועה של אמירה, גם אם לא תמיד מחודדת. בהקשר הנוכחי, הסצינה הזו בבירור באה לספק מנוע רגשי – אולי ראשון בסדרה – לואן. היא פוגשת את דולת המוות של ספק-טופאק, שלראשונה שואלת אותה מה שלומה, ומסתבר שהמצב לא משהו. היא "חסרת מטרה" וסובלת מהתקפי חרדה, אבל היא גם היחידה שניגשת לטופאק, אוחזת בידו (שאגב, מקועקעת, בדומה לטופאק) וחוזרת על המשפט "זה אוקי", כאילו אומרת לעצמה ומשלימה עם מות החלומות שלה, ובתקווה, לידת החדשות.

ההבנה שמדובר למעשה בהמתת חסד באווירת כת (שמזכירה לא במקרה משהו בסגנון מידסומר), יחד עם הדרך הגרוטסקית בה הוא מומת, מכים בואן ודריוס (ובנו, כוסעמק) בהלם, ואז מתנגשים בהומור כששירו של טופאק "Hail Mary" מתחיל להתנגן ברקע ומכת הפעמון המדויקת בעולם מפעילה את הצחוק. עם זאת, גם הקונטקסט של השיר חשוב, שכן טופאק מתאר בו רגע נדיר של הפוגה מהבולשיט לטובת תפילה אישית, מה שמתחבר לשם השיר ולרגע בו נמצאים ואן וטופאק בכבודו ובעצמו, ושאף אחד לא יגיד לי אחרת.

הסצינה האחרונה בפרק היא למעשה היחידה שמפגישה בין הקצוות, כאשר ארן חוזר לחדר המלון ופוגש את ואן. הם מרוחקים מאוד אחד מהשניה, מצלמים בשוטים הפוכים, לא חולקים פריים אחד. בעוד שארן נראה מותש (וההתרסקות על המיטה, לפני ההודעות של אלפרד, מוכיחה זאת), ואן נראית סוף סוף חיה. המפגש הדרמטי עם המוות, ועוד מותו של אגדה, דווקא הרגיע אותה, פיקס. זה היה, כפי שדריוס ובמובן מסוים גם הדולה אמרו לה, הגורל שלה. היא הבינה שהיא איפה שהיא צריכה להיות. רגע ההשלמה הקטן הזה, אחרי שונסה יודעת ש"זה אוקי", מצביע על כך שונסה, ואן, עומדת לתפוס חלק מרכזי יותר בעונה הזו, ועשויה להיות המפתח להבנתה.

סוף דבר

על מה דונלד מהרהר: הפער התרבותי העמוק בין אפרו-אמריקאים לאירופאים והגזענות המבעבעת תמיד מתחת לשטח, גם כשכולם כל כך נחמדים.

שיר הסיום: "At The Hotel" של יוניס קולינס, 1974. הסינגל היחיד והנשכח של זמר הסול בריטי, מסוג הדברים שמוצאים בתחתית היוטיוב. גלובר אולי הכיר אותו בתור הסימפול של השיר " Treat Me Like Fire" של ליון בבה. האווירה החלומית, כמו גם המלל שמדבר על מפגש אקראי (וכנראה מיני) במלון או מוטל, התאימו בהיפוך מושלם לסצינה האפלולית והאחרונה, ולתמה של תחושת אובדן וזרות במדינה רחוקה.

רפרנסים:

(A). המעצר של אסאפ רוקי: אירוע מוזר ומתוקשר שהתרחש בקיץ 2019, במסגרתו הראפר אסאפ רוקי נעצר ונכלא בשוודיה ובכך כמעט והוביל לתקרית בינלאומית, כי טראמפ. בראשית חודש יולי הראפר הגיע לסטוקהולם לצורך הופעת פסטיבל, אבל במהלך הימים שלפניו נעצר על ידי המשטרה המקומית אחרי שהוא ופמלייתו היו מעורבים בקטטה עם זוג אזרחים שוודים.

הראפר נעצר באשמת תקיפה ונכלא במשך כחודש, עד שבית המשפט המקומי יקבע אם הוא אשם ואת עונשו. במהלך החודש המדובר, חרושת השמועות המוזרות היתה בתחרות עם המציאות. ראשית נטען שהכלא בו ישב רוקי, Kronobergshäktet (שוודים ארורים), מחזיק אסירים בתנאים לא אנושיים, טענה שהופרכה על ידי הרשויות בעזרת תמונה של תא כלא מאפיין, שנראה יותר דומה לאתר נופש והוביל לבדיחה אינטרנטית שרוקי מסתלבט בסטייל בכלא השוודי. התא בו פייפר בו יושב בסדרה כמעט זהה לתמונה ששוחררה.

אחר כך עלו טענות שרוקי נעצר בגלל גזענות ממוסדת ושהיחס אליו אחר כי הוא אדם שחור במדינה לבנה, אבל כל זה שטויות ביחס לחלק המוזר באמת – מסיבה לא ברורה (*אהם* יח"צ *אהם*) נשיא ארה"ב באותם השנים דונלד טראמפ החליט להתערב, ובסדרה של ציוצים קרא לממשל השוודי לשחרר את הראפר, ואז גלש לאיומים מרומזים. רוקי עצמו סיפר שניסיון ההתערבות של טראפ רק הפך את השהות שלו בכלא ל"קצת יותר גרועה". לבסוף שוחרר הראפר אחרי חודש בכלא השוודי עם הרשעה בתקיפה שהבטיחה לו מאסר קצר על תנאי ופיצוי של 12,500 קרונה שוודית לאדם שהותקף. נשמע הרבה, אבל זה סכום זעום של כ-4,300 ש"ח.

(B). סינטרקלאס: דמות אגדית המבוססת על הקדוש ניקולאוס, שנחשב לקדוש המגן של הילדים בקרב עמים פלמים. לא בכדי הדמות הזו מזכירה גם בשם וגם במראה את סנטה קלאוס – הוא מהווה את אחת ההשראות המרכזיות לדמותו של סנטה. החג של סינטרקלאס נחגג ביומו של הקדוש ניקולאוס (6 בדצמבר).

אך הדמות שעומדת בליבו של הפרק היא דווקא של זוורטה פיט (Zwarte Piet – פיט השחור), העוזר של סינטרקלאס שנושא שק ממתקים לחלק לילדים. תושבי הולנד (וגם בכמה אזורים בבלגיה) נוהגים להתחפש לפיט במהלך החג ולחלק לילדים תחפושות, מה שנשמע כמו מסורת די תמימה ומתוקה עד שרואים שפיט הוא קריקטורה פוגענית להחריד ומיושנת בטירוף של אדם שחור, ולא פחות גורע מכך, התחפושת "מחייבת" את הלובש לצבוע את פניו בשחור, כלומר לעשות בלאקפייס (וגם ללבוש ביגוד מאפיין מגוחך מהמאה ה-16, כולל צווארון תחרה).

בשנים האחרונים המסורת המפוקפקת הזו זכתה לפרסום שלילי ברחבי העולם ואף הפכה לנושא מעורר מחלוקת בהולנד, במיוחד על קו המחלוקת שבין ליברלים לשמרנים – מוזמנים לנחש מי נמצא באיזה צד. אותם אנשים שמתעקשים לדבוק במסורת גורסים, כפי שטען הנהג, שהוא שחור כי הוא יורד דרך הארובה (בעבר, פיט נהג ללכת עם מנקה ארובות שאיתו, כך ההורים נהגו לאיים, היה מכה ילדים רעים), ושהסיבה שצריך לצבוע את כל הפנים היא שככה הילדים לא יזהו את המתחפש והקסם יעלם. זה עדיין לא מסביר את פיאת האפרו, השפתיים הצבועות באדום בוהק והשם "פיט השחור". בכל אופן, ישנם אנשים שמצאו פשרה – לצבוע את הפנים בכמה מריחות שחור, במקום לכסותם לגמרי.

(C). מגזין הולנדי קורא לריהאנה בקללה גזענית מוזרה. בעצם, בשתיים: הו כן, זה בהחלט קרה. למרבה הצער, המונח ניגהביץ' (כן, זה בדיוק הלחם המילים שאתם חושבים שזה) אכן נכתב על ריהאנה במגזין האופנה ההולנדי ג'קי. האירוע המוזר הזה קרה בדצמבר 2011, כאשר כתבה שניסתה להגדיר לוקים שונים כללה את הכותרת "דה ניגהביץ'", וכדי להעמיק את העלבון, המשיכו בטקסט עם "ריהאנה, הבחורה הטובה שהפכה לרעה, היא הניגהביץ' האולטימטיבית, ומציגה את זה בשמחה". יאייקס.

הכתבה המדוברת ממגזין "ג'קי"
הכתבה המדוברת ממגזין "ג'קי"

האירוע לא עבר בשקט והגיע לכוכבת, שכתבה בקצרה בטוויטר "עם כל הכבוד, הנה צמד המילים שלי עבורכם: פאק יו". אחר כך הגיבה יותר באריכות. עורכת העיתון, אווה אווקה, טענה שביטוי הכל-כך-פוגעני-עד-שזה-פארודיה היה אמור להיות בדיחה, ואחר כך אמרה שזה פשוט כינוי לסגנון לבוש, וש"אנחנו שומעים את המילים האלה כל הזמן ברדיו", אך לאחר מכן נאלצה להתפטר בעקבות הפרשייה הגזענית מבלי להיות מודעת לגזעניותה.

(D). טופאק חי: תאוריית קונספירציה אופטימית במיוחד שגורסת כי הראפר טופאק לא נורה ב-7 לספטמבר 1996, ונפטר שבוע אחר כך, אלא זייף את מותו בדרך כזו או אחרת. מכאן התאוריה הזו, כמו קונספירציות רבות, מתפזרת. חלק אומרים שהוא גר עם דודתו בקובה, חלק בכלל מדברים על מלזיה, אף אחד לא יודע להביא הוכחות יותר מבוססות מתמונה מטושטשת ברמת ביגפוט.

אחת התיאוריות שצברו פופלריות לאורך השנים מכונה "תיאוריית 7 הימים", שקרויה על שמו של אלבום שיצא כחודשיים אחרי מותו. לא אלאה אותכם בפרטים, רק אפרט שהיא קשורה לבחירתו להוציא את האלבום תחת השם מקאווילי (על שם המדניאי וכותב הספר "הנסיך", ניקולו מקיאוולי), שהיא גרסה לתקופתו שטופאק יחזור אחרי 7 שנים (כלומר בספטמבר 2003, דבר שמיותר לציין, לא קרה) ושפתאום כולם התחילו למצוא את הספרה 7 בחייו – הוא נורה ב-7 בספטמבר, היה בן 25 (2+5), נפטר באופן רשמי בשעה 4:03 (4+0+3) ויום הולדתו היה ה-16 ביוני (1+6).

בכל אופן, עד כה אף קונספירציה סביב מותו לא אומתה, אבל התפיסה שטופאק חי עדיין חיה, איכשהו. היא הפכה לכל כך ידועה עד שזכתה לאינספור התייחסויות בשירי היפ הופ, בתרבות הפופולרית, וכמובן, באחד המערכונים הטובים ביותר מתוך "המופע של דייב שאפל". הנסיייי.

העונה השלישית של "אטלנטה" משודרת ברשת FX, שירות הסטרימינג Hulu בימי חמישי, ובכל יום שבת ב-yes קומדי ושירות ה-VOD עם תרגום. לקריאת הריקאפ של הפרק הראשון